נדחתה תביעה לפיצוי ע"י קרנית - התובע לא הוכיח כי ניזוק עקב תאונת 'פגע וברח'

1.         לטענת התובע נגרם לו נזק גוף עקב תאונת "פגע וברח" שאירעה בשעת לילה בתאריך 2.4.2001 בחוף הים בחיפה. (להלן: "התאונה").

2.         התובע עותר לפיצויו על ידי הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, משלטענתו זהות הנהגים הפוגעים אינה ידועה.

3.         התביעה היא לפיכך מכוח סעיף 12 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק"), בו נקבע:

"(א) תפקידה של הקרן היא לפצות נפגע הזכאי לפיצויים לפי חוק זה ואין בידו לתבוע פיצויים מאת מבטח מחמת אחת מאלה:

(1)   (1)   הנוהג האחראי לפיצויים אינו ידוע..."

4.         הנתבעת כופרת בכל טענות התובע, ובעיקר כופרת היא בטענת התובע לפיה נפגע בתאונת דרכים כטענתו.

5.         בכתב התביעה תואר אירוע התאונה כדלקמן:

"ביום 2.4.03 חיפש התובע מקום בחוף הים על מנת לעשות את צרכיו. בעודו מטפס על גבעת חול פגע בו מאחור טרקטורון שהגיע במהירות. התובע נחבל בכל חלקי גופו ובמיוחד נפגע ישירות בגבו, בידו השמאלית. בעודו המום מהפגיעה הגיח טרקטורון נוסף ופגע פעם נוספת בתובע. שני נהגי הטרקטורון עצרו כשהם חבושים בקסדות הביטו בתובע שזעק לעזרה ונמלטו מהמקום בלי להגיש לתובע כל עזרה ו/או פרטים מזהים כלשהם. התובע איבד את הכרתו לפרק זמן לא ידוע ומשהתעורר זחל לעבר כביש הכורכר הסמוך לגבעת החול. ג'יפ שהגיע למקום פינה את התובע לבית החולים רוטשילד בחיפה." (ראה סעיף 6 לכתב התביעה).

6.         טענת התובע היא כי מטבע הדברים, בנסיבות המפורטות לעיל, משפרש לעשות את צרכיו, לא היה עד לתאונה. 

7.         עדות התובע בכל הנוגע לאופן קרות התאונה היא לפיכך עדות יחידה של בעל דין, לגביה נקבע בסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א - 1971 האמור להלן:

"פסק בית משפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה, שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו; ואלה המקרים:...

(2) העדות היא של בעל דין או של בן - זוגו, ילדו, הורו, אחיו או אחותו, של בעל הדין..."

8.         לאור הסתירות והתמיהות העולות מגרסאות התובע ביחס לנסיבות קרות התאונה, בהיעדר סיוע לעדותו כנדרש, ומשנמנע מלהביא עדים חיוניים להוכחת גרסתו, מצאתי לנכון לקבוע כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו. אפרט:

שעת התאונה

9.         ביחס לשעת התאונה העיד התובע כי אירעה בשעה ½ 11 - 12  בלילה לערך. (ראה עדותו בעמ' 6 שורה 3 לפרוטוקול). מתעודת חדר המיון (נ/1) עולה כי התובע הגיע לחדר המיון אך בשעה 05:32 לפנות בקר,לאחר כשש שעות ממועד התאונה הנטענת.

10.       הסברו של התובע לתמיהה העולה מגרסתו ביחס לשעת התאונה לפי עדותו הוא: "זה מה שאני מסביר, רק אחרי שאני התעוררתי בכלל ידעתי שעבר כ"כ הרבה זמן, אחרי המכה הזו הייתי הרבה שעות. התעוררתי מטושטש בחוף הים, ידעתי שכאילו אני הייתי מת וחזרתי התחלתי לשחזר את מה שקרה, לקח לי המון זמן להגיע לכורכר, הלכתי כמו תינוק. לא יכולתי לעמוד." (ראה עדות התובע בעמ' 6 לפרוטוקול שורות 8 - 11). ראה גם תיאור הזחילה אל כביש הכורכר לאורך כ 50 מטר בעדות התובע בעמוד 9 לפרוטוקול.

11.       יצוין כי בתעודת חדר המיון אין כל תיאור של פגיעות עוריות או שפשופים עקב הזחילה המתוארת, ולא כל התייחסות לתלונה בדבר אובדן הכרה לפני ההגעה לבית החולים. מצוין בתעודת חדר המיון כי התובע בהכרה וכי הוא מתלונן על כאבי יד, חזה תחתון משמאל, ובטן שמאלית עליונה.

(ראה מוצג נ/1). בתעודת חדר המיון אין כל ביטוי גם לחבלת הגב המתוארת בכתב התביעה, או לתלונה מצד התובע בעניין זה.